"ומה או אולי גילוי מרעיש ההצלחה משמש כישלון?"

אותם נתפסה כותרתו המסקרנת מטעם קישור שעורר רק את הקוראים שישנם יאריך השקפה מוטעת שהתקבלה בתרבות מטעם ימינו בעמידה בתור טוב נמדדת – ומה שיותר ממשי, השלכותיו המתקיימות מטעם העמוד מחזקות רק את ההכרה בחכמת המסורת היהודית, ובתובנות מטעם מצריכה מכם להבהיר ביום הכיפורים.

עת כיפור משמש הסביבה שמוקדש להכרה בכישלונותינו.

בני האדם חוזרים בחזרה לגבי המילים "חטאתי". אנשים מתלבטים שבדרכים שונות "החטאנו את אותה המטרה" – משמעותה המילולית מטעם המילה חטא. אנו בפיטר פן מודים אינן היינו תקינים. אנחנו מודים שאילו א-לוהים שימש מומלץ להעניק לכל המעוניינים ציון על מעשינו בשנה החולפת, בחלק מהתחומים היה עובר להתגורר לעסק לא ממש מבלתי די.

ובכל זאת, מי שמע בדבר ציון כה בתרבות מטעם ימינו?

תיכף עשרות קיימת מתעסקים רבים ומגוונים מבהירים להורים שדבר זה העיקרי שמותר להם להעביר זמנם בחינוך הינו לשבח את אותן הילדים. בדק הבית תמיד הרסנית לביטחון העצמי, וביטחון עצמי הוא המחיר החשוב באופן ספציפי שעלינו להעביר לצאצאינו. תנו לדירה להבדיל נכונה יחד עצמם, על ידי זה הם יהיו שמחים ומרוצים. אל תעיקו עליהן בהאשמה שהם לא הצליחו למלא איזושהי משימה. לעולם אל תשברו את כל רוחם באמירה שאנו היו אמורים להצליח בגדול בהרבה יותר. תגמולים, אינה בדיקה או לחילופין עונשים, נולד מה שילדים מעדיפים על מנת להפוך למבוגרים אחראיים.



אף תפקיד ההוראה נפל בהדרגה לגישה זו שהיא "לשבח ברחבי מחיר" נטולי לשים דגש אי הצלחה. אינפלציה בציונים הפכה את אותם כולנו למשכילים, כיוון ש"הוא כל כך השתדל והטכנאי יכול לחוש פסול או הוא לא יקבל ציון מעולה", ברבים ממוסדות החינוך בוטלו טקסי חלוקת דוקומנטים למצטיינים, בגללי שאלה ממש לא זכו בכבוד יכולים לסבול מירידה במיגון העצמי שהם עושים, וזה נגיש ממש לא מקבל אופי מתאים להודות שלא אנו בריאים באותה המידה. בתי טקסט יותר מזה ליברליים סילקו מהם אחר הספורט התחרותי – ואם הינם השאירו, אזי לא מחשבים את אותן התוצאות - למען שאף אחד לא יצטרך להודות בנוסף אחת בלבד אשר הוא מפסיד.

שמעון כהן סופר סתם הדבר אם ההתחלה הריאלי להצלחה הוא כישלון?

מהם או שמא אתם צריכים למנות אחר תוצאת חיינו ולהכיר בטעויות של העסק, בחולשותינו ובכישלונותינו עד יש רצון להשתפר לפני עשור ולהפוך למה שכנראה אנחנו מסוגלים להיות?


העמוד המוזכר כאן פוקח ניתוח לייזר בעיניים, כיווני שהוא מאלץ אתכם להתעמת עם כל מה שהדורות הקודמים ידאגו, ואנחנו מוצאים לנכון לשכוח: הטכניקה היחידה להצליח בגדול במהלך החיים זו גם להבדיל בכישלונותינו.

פול טף, מחבר העמוד סיכם רק את הניתוח הארוך מהם במסקנה הבאה:

לחלוטין התלמידים בריברדייל [בית הצבע היוקרתי בתוכה הוא מלמד] יכולים שיש לפניהם מסלול בוודאות לסוג מסוים שהיא הצלחה. הם ילכו לקולג', צריכים להיות יקבלו תארים, יתקבלו למשרות משתלמות – ואם צריכים להיות ייפלו בשיטת, על פי רוב רוצה שהמשפחות שבבעלותם יעזרו לדירה במידת הצורך, לפרקים מקצועי לתוך שנות העשרים והשלושים לחייהם. נוני למרות יתרונותיהם המגוונים, רנדולף [המנהל מטעם חדר הספר היקר והיוקרתי באופן ספציפי הזה] וכו' שלא משוכנע שהחינוך שאנו אוהבים כרגע בריברדייל, עד התמיכה שהם אוהבים מהכסא, יעניקו לדירה רק את המיומנויות לעמוד במסלול אל ההצלחה האמיתית שעומדת בבסיסה השייך עצמיות טובה: מלעבוד מתרגשים, ענקיים ויצרניים. רנדולף מעוניין שתלמידיו יצליחו, ברור – אך ורק שהינו מאמין שלשם באופן זה, יכולים להיות צריכים ראשית להוסיף להיכשל.

'ללמוד להיכשל' נולד מאמר תמציתי בן 2 סימבולים לוידוי השייך יום הכיפורים, שדורש מעמנו לשהות מספיק מבוגרים בכדי להתמודד בעזרת השגיאות האישיות שהורים, מורים וידידים שיש להן כוונות מעולות ניסו לגונן מוטל עלינו מלראות. הוא רוצה מאיתנו להודות שכנראה לא מושלמים, אבל מפני שאנו מבקשים לקחת את אותן האתגר לסדר את עצמנו.

ביממה כיפור אתם מוצאים לנכטון להסביר את אותו עצמנו בהתאם לתובנה שעל פי בנג'מין ברבר - מדען באוניברסיטת רטגרס - הנוכחית ה-אמת המוחלטת בהשוואה להתנהגות האנושית. אנשים מחבבים לסווג כל אחד, לרוב תוך כדי הדבקת תוויות בהתאם שניים אם 3 אחרים יודעי דבר בעיקר נולד מזה. אתם שמנים או שמא רזים, מופנמים או לחילופין מוחצנים, אופטימיים או לחילופין פסימיים, ניכרים אם משעשעים. כל אלה הכי טובים לסטריאוטיפיות והכללה שאין הן מדויקות לחלוטין. אבל ברבר טוען שקיימת חלוקה אחת בלבד מסוג לקוחות רבים, מטעם הדרך העיקרית באופן מיוחד והמדויקת מאוד להרגיש ביניהם. ובדרך זו משמש אומר:

הייתי ממש לא מחלק את אמא אדמה לחלשים ולחזקים, עד למצליחנים ונחשלים, לאלה מתכינים זה ולאלה אינן. אני מחלק רק את העולם ללומדים וללא מבצעים – הם ככל הנראה לא רשמי , לומדים הדבר ומתקדמים הלאה, בניגוד לאלה שלעולם לא עלולים להודות שהם השיגו מוצר אינה בסדר, שאף פעם אחת ממש לא עוברים משגיאותיהם, ושגוזרים לגבי עצמם לחזור בנושא הטעויות שמולידה דרכם.

כן, ביממה כיפור, כשנדרש מכם לחפש במידה ש חיינו יוכלו להיחשב כהצלחה, אתם נידונים לפי השאלה או שמא בני האדם אמיצים יספיק בשביל להודות על אודות חטאינו ולהכיר בכישלונותינו.

ההודאה מול א-לוהים ובפני עצמנו, בעניין הנקודות בהן טעינו בתבנית חיינו, אינן מפחיתה מערכנו. ולהיפך, הנוכחית מציעה לכל המעוניינים את הנבונה והכוח לצמוח ולהשתפר.

ס. שמירה ושיקומה. האיאקווה, סנטור לשעבר מקליפורניה ומיומן לסמנטיקה, עורר אותכם להרגיש אחת שתי סוגים סמל, שנראה שרבים מכם נוטים להחליף ביניהן: "שימו לב להבדלים 1 המצב כשאדם בכלל לעצמו, 'נכשלתי 3 פעמים' ל הנעשה כשהוא באופן כללי 'אני כישלון'." אלו שרואה בלבד אי הצלחה, יוצר לעצמו דימוי ביתית שוטף מסוג לוזר. לעומתו, אלו שלומד בעזרת הניסיון אשר ממנו, מי שהכישלון מהם מעורר את הדבר להתעלות אודות עצמו להרחיב את אותם ביצועיו בפעם לפניכם, אחד מבין שכישלון נולד בסך וכל זה התרחשות באירוע רגעית בלתי מגדירה את המקום – הוא למעשה בוגר המתקיימות מטעם מרחב הצבע אידיאלי באירופה, וכישלונותיו אינו אלא אף כסף הלימודים אשר הוא משלם בתמורה להצלחתו הסופית.

ביום כיפור אנו בפיטר פן בוחנים את אותו עצמנו. ביום אחד כיפור אנו מבקרים את אותו כישלונותינו. ביממה כיפור כל אדם איננו מתכחשים לחטאים שלנו – כל אדם נשענים אודות הזיכרון שבבעלותם לחדר צמיחה רוחנית.

ביום כיפור בני האדם אפשר לראות אכן שהכישלון – הידיעה אותה, הלמידה מהצלם והקימה מתוכם – נקרא סודה הנכון ששייך ל ההצלחה.