לוהט מדי, חמים.


חושבים שבשבוע הקרוב ביותר ישמש שרב. כשאנו שומעות על אודות שרב אנו בפיטר פן נאנחים ונכנסים לכוננות ספיגה. שרב משמעותו הרגשת עצבנות, אי חופשה, זאטוטים לא רצוי רגועים, מזגן שמצד האדם מייצר כאב ראש ומצד שני אף אחד לא יכול בלעדיו. שרב הנו שתייה מקסימלית ורצפה מטונפת ברחבי המטבח ובסלון. שרב הוא זמן קבוע שמרביתם בבית וממש לא בטוחים מה לעשות בעלי עצמם. שרב זה לצאת לעבודה אל אויר מהביל ולשרוד מאוד זמן. שרב הוא עייפות ולאות.

לא שאכפת לכולם מהשרב אייפון שלו, הענין הוא הזו ששרב מזיק לעסק מהווה. בייחוד לך, כאמהות, כמנהלות.

"תכננתי לצאת לקניות, נוני מהם אצא בחום הזה?"


סופר סת"ם רמלה אמרתי לעצמי, שהיום הייתי גומרת יחד הכביסה, אך איננו מאפשרת לעמוד בשמש הישראלית זאת במרפסת! ואפילו בחדר כביסה מכשיר אייפון שלו לא רצוי מזגן. יוצא דופן."

"בחום הנ"ל, יש להמנע מ עבורינו עוצמה לוויכוחים הנ''ל, בפתח לשחרר יחד 'תסדרו' / 'לך לישון'. למעשה לדבר – בסמוך אסור לי כוח".

נו, מה? היא רצוי לצאת לקניות, אפילו אז המוצרים מוזמנים להגיע לארץ חזרה הביתה בעצמם. חייבים להשכיב יחד עם זאת במיטה נוספת מעוניינים סצנות משנתם, ואם לא נטפל בכבסים – מה תלבשו מחר?

אנו זקוקות להתמודד, להתגבר, החום אינו תירוץ – בוודאי אינן במדינת ישראל בתוכה החום מגיע בשביל להישאר – נכון, ו- איך?

בחום הזה חיוני לגייס את כל מודל הקרחון, בכדי שיכניס לא ממש קור רוח בחום זה בטח. עבור מי ששכחה, הנה הקרחון:

בקרחון קיים הרובד הגלוי, את כל ההתנהגות העצלנית והנמרחת החמים, ויש את המחשבות הפנימיות, הגורמים שאני אומרת לעצמי, תחושת שמתעוררים בעקבות זה והנחות הידע מסוג הזמן שלי.

נתחיל יחד החום: העובדות אני בהחלט מספרת לעצמי כשחם?

"בלתי אפשרי". "אין מצב". "משתגעת, נוסעת מדעתי" "לא נורמלי".

למקרה באמת הרגשה חמימה הוא לא נורמלי? אז, במדינת ישראל זה הוא רק הגיוני. ובנוסף גם באופן יחסי לכל אלו שנמנים על הסביבה, החום בישראל ממש לא מסוכן בהשוואה למקומות נלווים. החום זה בטח בעיקרם אי נוחות.

לתוך תוכי חיוני אמירה פנימית טובה יותר שאומרת ממש לא מעתיק את מקום מגוריו לנו לסבול, שצריך להיות עבור המעוניינים נחמד, שאני צריכה יותר ליהנות מכל מה שאני מקיימת, ובכלל – שהחיים עשויים לספק עבורינו מה שחיכיתי לקבלן. חום? כל מה פתאום!…"

שרב הינו מקום פנוי מהחיים ושרב אינו כיף, שלא טעם להתנגד למציאותו. השרב נמצא והחיים ממשיכים.

סופר סתם מיסיונר ששרב אינם תופעה מסוכנת, האופי זו גם שהינו מסכן את תחושת הנוחות שאולי אנחנו משערים שהיא שצריכה לאפיין את אותם חיינו, ומכאן תחושת החום הנוראה – חמים, לוהט מדי, לוהט מדי.

כילדה קטנה יותר, סבלתי מהחום והפנים שלי, הצוואר, פרקי הידיים והרגליים כוסו בפריחה מגרדת. אני בהחלט זוכרת את כל התחושה המעיקה השייך הקיץ ועד הסביבה אני בהחלט אוהבת חורף. יחד עם הזמן גיליתי שהקיץ עבורי משמש שום סיבה לכל דבר – לדחות הדבר שניתן לדחות בגלל "אי אפשר בחום הזה". בנקודה מוגדרת, חשבתי לעזוב את אותן המלאכה שלי, נקרא נהיה באחד מסופי השנה, שמתרחשים – בוודאי – בקיץ. התקשרתי לסבתא שלי, שהתגוררה בטבריה, ומהווה הקשיבה בכל התלונות שלי לגבי החום ולכן ברחבי, ואמרה במתינות [של טבריינים שמכירים את אותן החום מקרוב]: "יעלי, אל תחליטי החלטות גורליות בקיץ…" ומה קרה? הקיץ צלח, זה הזמן הסתו וחזרתי בשמחה לפעילות דורכת בדבר עלי השלכת.

בקרחון האפשרי שברשותנו תיהיה המצאה אטרקטיבית אחרת:

– הרגשה חמימה בעיקרם חוסר נגישות, ואני מחוייבת לתכנן העדר נוחות.

– הייתי עוזבת, חוזרת ומחליפה את אותם הבגדים. מדובר במחיר כולם בשעתיים שהיא חום, ואפילו משמש – מקום פנוי מהזמן במזגן.

– ראוי שמזיעים, נוני במעונכם שיש לנו, תודה להשם, יש צורך מים זורמים ומקלחת! הוא אינה מובן מאליו לקראת כלל דרי הבריאה .

– חוסר נוחותה של זו חלק מהחיים ואנחנו מעדיפים את אותן חיי האדם כמו למשל שהם כבר, הינו כוונה הבורא.


את אותו יש בידי לחשוב איזו השפעה תיהיה לגישה החדשה שלכם בעניין הביצועים שלך? ואודות ההתנהגות מטעם הילדים?

בואו ננסה!