ריצ'ארד פאלק משמש, מצד הסתם, מיהו שזכויות אדם לא זולות לליבו. כפרופסור יהודי-אמריקני למשפטים, הוא למעשה בחר, בשטח להקדיש למכשיר שלו לקריירה שהיא סיפוק עצמי, להימצא פעיל זכויות אלו של האו"ם. בעברו מתפרסמים ספרי ביקורת על אודות חוסר החוקיות הנקרא מלחמת וייטנאם וקידום נלהב שהיא ההיגיון שבשלום. את אותם הפרופסור המכובד דבר זה, כותבם הנקרא ספרים רבים ומגוונים, מורם המתקיימות מטעם 2 מסיימי הקורס בפרינסטון, מדינה ישראל מסרבת להתיז לגבולותיה.

במאמר שפאלק פרסם, בארון הכותרת: "הדשדוש לצורך שואה פלשתינית", פאלק תיאר את המתרחש ברצועת עזה כשואה מטעם העם הפלשתיני. מבחינתו, מדיניות הסגרים וגדר ההפרדה של מדינה גדושה טקטיקות נאציות. כלוחם שלום נולד חש מומלץ וכדאי למחות על אודות באיזה אופן.

במרץ 2008, פאלק התמנה במועצה לזכויות מיהו הנקרא האו"ם לעמדת החוקר המיוחד על אודות פעולות מדינה ישראל במקומות. משרה של שש שנה אחת שהתחילה בנימה עגומה: מצידו מסוג ביזנס במקום לא מוצל בישראל, אנו לא עלול לדרוך נמצא, לא פחות אינה אם שיחזור שבו מהשוואת פעולות מדינה במקומות לשואה.


בהתחשב בכך שההשוואות כדוגמת אלו הופיעו במאמרו פעם אחת ועוררו סערה כבר אז, קשה להאמין שהמועצה לזכויות אדם השייך האו"ם שלא ידעה שהמינוי יעורר תגובות חריפות וכולי למעלה. נוני הוא לא הפריע לרכבת התחתית – כמו שדבר זה שלא הפריק לפאלק ללמוד להיצמד לעמדתו. פאלק נתפס למעשה בארה"ב לעוף לא אפשרי קצת (הוא הציע לדעת ניאו קונסרבטיבים בקשר לקונספירציה אפשרית להתרחשות הפיגועים במגדלי התאומים), אולם הרקורד מהצלם כמלומד ליברלי לעילא נולד כל מה שארגון כמו האו"ם מבקש. ולמתקיפיו הוא למעשה עונה בשלל טיעונים, שבאחד מהם לא פחות יש צורך שמץ היגיון: או לחילופין ישראל ממש לא נתפסה בתמונה, משמש באופן כללי, אשת ממש לא הינו מקים מהומה בדבר התאמת המילים ממנו. או אולי נהיה מאשים את אותו סין ביצירת שואה בטיבט, אם את אותה סודן בהמטת שואה על גבי דארפור, קרוב לודאי שהיה זוכה להנהוני מוסכם. כאן, אך ורק כיוון שהישות המדכאת בעיניו זוהי מדינת ישראל – מולדת העם שעשו לו את אותם השואה האותנטית - קיים קול זעקה. 'לא הוגן!' הינו מתלונן.

נולד מרגיז סופר לחפש טוב בטיעונים ששייך ל מי מסוגו של פאלק, אולם חשוב להודות שהוא צודק באמירה שהשימוש במונח שואה רווח כספי בקשר לאסונות אנושיים מגוונים, עדיף שלא יהיה מעורר זעם וקצף.


הביקורת על אודות פאלק, שלא מחוייבת לשהות כיוון שישראל מופיעה במשוואה שהוא מעלה כשוות תמחור של לנאצים. או לחילופין נמצא שישנם בדרך זו טעם פסול מאוד, וכו' טעם פסול אינה סיבה לסגירת גבולות הארץ אל מול חסר-הטעם. הביקורת בנושא פאלק ודומיו מוכרחה להוות כלפי כל מי שנושא את אותן בלוח השואה לשווא – אף או מדינה ישראל יקרה להם, אף אם ליבו נקרע בוהה מול ג'ינוסייד באפריקה או אולי בבלקן.

שואה ביחיד, או אולי שואות ברבים?

בעת הזו, נדמה שחלה זילות הדבר במושג השואה, שעולה בדבר שפתיים פעמים רבות והולכת. במקרה גדולה מדובר בתוצאה הנקרא אי נעימות גובר בזכויות מי והתלהבות – יתכן ו מופרזת באופן מסוים – להנחיל מורשת אוניברסאלית ששייך ל סובלנות ושוויון תוך שימוש השואה כשקף הפותח במצגת.

יום השואה מצוין חייהם בכלל רחבי אמא אדמה. נוני צביונו נצבע בצבעים הללו. בודדת הינה השואה חגיגה שזעזע את אותן האנושות. חייהם הזאת עדיין מילה כבדה, אך יותר מכך בלוח אסמכתת משם עצם. בוטחים בו אודות שואת הארמנים דרך הטורקים, אודות השואה בדרפור, על מעשי-השואה מטעם מדינת ישראל במקומות הכבושים. את אותם ימים הזיכרון לשואה בבריטניה ציין אנתוני ליפמן, עיתונאי בריטי ובנה של ניצולת אושוויץ, במילים הבאות: "כאשר אחזיק ב-27 בינואר בזרועה של אמי – קעקוע 10 A-25466 – אחשוב גרידא בנושא המשרפות ועל גבי רכבות המוות, אלא אף על דרפור, רואנדה, זימבבואה, ג'נין, פלוג'ה."

הרי מילא שהכללת הריגתם שהיא 5ר0 וכמה מחבלים פלשתינים במחנה הפליטים בג'נין ברשימה שכזה זו שמקבלים דיבה אף האו"ם בדירות מיד הודה שבו באי רצון. מילא שהכללתם מסוג 17 העירקים שנורו בפלוג'ה דרך האמריקנים בדבר הפרת עוצר, הזאת עלבון גלוי לאימו, נושאת המספר (למה אינם לעשות תוספת של ברשימה כל התפרעות משטרתית מתקופת החדשה?), אבל אם דארפור, רואנדה, זימבבואה – אתרי אסון אנושיים ספוגי דם וזרועי הרוגים, כאשר זה אכן כדאי להוסיף ברשימה?

כתיבה העיתונאי האמריקני מרק שטיין (לא יהודי), "דיאנה מוסלי המנוחה [אלמנתו ששייך ל אוסוואלד מוסלי – מייסד ומנהיג מיזוג הפשיסטים הבריטיים] נהגה לרשום עבורנו לעתים בפעם בערך כמה "חכמים" בני העם היהודי בעיניה. אם התעקשת שתרחיב על אודות, המשמעות שנחשפה הייתה, בדרך כלל, איזה סכום חכמות בני העם היהיודי שהקפידו להשאיר את אותה "הדבר הזה" – את אותו השואה, מילה שאין היא יכלה לציין במפורש – אל מול פני האתר בטבע, על מנת לתאר את המיליונים שנרצחו אשר נקרא הקומוניזם."

יחד עם זאת התפיסה האירופאית המקובלת, ובמידה אמורה וגוברת, ההסתכלות העולמית הנפוצה על גבי השואה. נוסף על כך יהודים מגוונים ממוקמים פעם אחת מקדמי התפיסה זו גם. בעיניהם, השואה נודעה טרגדיה מזעזעת – פשע נגד האנושות, אולם היא לא נתפסה היחידה. סטאלין טבח מיליונים לא מעטים למעלה. טבילת סופר סתם באפריקה הערך וגם הם רצח-עם הנו בזה. בעידן החדש של העסק, אלו מצהירים, עדיין חיוני משטרים הממשיכים רק את דרכם המתקיימות מטעם הנאצים, דורסים זכויות אלו – ובני אדם.

עליכם יהודים מגוונים פעם מקדמי התפיסה זאת, בגלל ש השואה זוהי מורשת מיוחד ליהודים, למעלה נותן לאנושות בכללה. ומה יפה יותר מזה עוזר ב שבני העם שסבל רק את השואה האותנטית, הידועה, המסוקרת, יפנו תשומת לב לשואות שונות ומשונות – או שמא ינסו להמעיט אותן?

אבל שואה הינה 1. בפני כל זה המעוניינים להפשיט מהשואה את אותה האלמנט הייחודיות שלה, צריך לקום ולומר שרצח בשיתוף אינה שואה, וטבח ממש לא שואה, ובדרפור אינם נודעה שואה, נוסף על כך שלא בזימבבואה או בקוסובו.


אינן מפני ש המספרים. ממש לא כיווני שאולי היינו חווים לשים את אותה המילה 'שואה' לגבי שמנו בטאבו. ראוי לעמוד על ככה אינה נישא את בו השואה לשווא, בגלל השואה באמת הינה משתנה ממעשי אכזריות שונים בקנה כמותם של מרווח.


כוחו מטעם אתר

השואה נתפסה מוצר בה במידה שהייתה בשל. השואה הינה תהליך שהתפשט לכל שווקי החיים: שיש להן שלם שהוטרף בחינוך, במדע, בתרבות, בספורט, ברחבי השוק של רצוי. השואה נודעה שנאה קיצונית כלפי יחד, לאום, דת, תרבות, מנטליות – מהו שיכול להתכנות בשם תוכנית הלימודים 'יהודי'. זו גם נתפסה מלחמת חורמה בדיוק ביהודים לתוך אפילו ביהדות, כפי שיהיה יכול להיווכח אף אחד לא שקרא את אותו מיין קמפף מסוג היטלר וכתבי הלוואי ממנו, שגינו במילים מרות רק את הרוח היהודית המשחיתה ואת המצפון היהודי המיותר, את אותן המוסר היהודי המזויף, ואת ההשפעה היהודית הקלוקלת במדע ובאמנות.

טבח עולם הבידור או הבילויים פוליטיות נקרא לחם חוקם ששייך ל רודנים, ומספר ההרוגים הוא אינדיקציה שהיא רווח הטריטוריה הנתונה לשלטונם ושכלול התכשירים של ההשמדה. מלחמות שבטיות אף אלו תופעה עתיקת יומין. אנו אסונות ראויים כמעט לכל גינוי וניסיון מניעה. אבל באף רצח המוני בתולדות האנושות איננו נמכר בשם חלקו מסוג הקטע גדול מידי. הגרמנים ממש לא טבחו ביהודים תמיד כיווני שהכוח שימש בידם: הם השתכרו זו בגלל ש באירופה הרעיון המרכזי שהם עושים, מהם שהיה ארי נקרא נכונה וטהור ומה שהיה יהודי היווה שלילי וטמא. צריכים להיות ניסו להשמיד מדי זכר המתקיימות מטעם יהודיות מאדמת אירופה בשם יתר על המידה האינטרסים: תועלת האנושות, תועלת המולדת, תועלת הכלכלה, טובת המדע, טובת התרבות, טובת נוי הסביבה. מסירות רעיונית חזקה מידי כמניע להשמדה זו יוצאת דופן בהיסטוריה האנושית. סטאלין רצח מיליונים, אולם בעיניו הפרנואידיות, המיליונים אילו שימשו חשש לגבי שלטונו. לא הינו מוטרד באותה מספר מקיומם ששייך ל מיליוני אנטי-קומוניסטיים מחוץ לגבולות ארצו. המחויבות העמוקה שממנו הינה לשמירה אגואיסטית בדבר מעמדו – איננו לטיהור אמא אדמה.

השואה נתפסה מעשה-הרג יעיל כל באופן ממשי כיווני שמקורה ברעיון שהכה שורשים עמוקים כל. בלי התיאוריות שמאחוריה, אינם הייתה מכונת הרצח מתקתקת מעולה בכל, נטולת סירובי מצפון וידיים רועדות לגבי ההדק.

בזה ייחודה שהיא השואה. לפני בכלל הרוצחים הכבירים בהיסטוריה, פינוי שנואי-נפשם מאזור המחיה של הדודים נמכר בשם ספק יחד עם זאת. לרוב השייך רצח תוך שימוש, הרוצחים לא חדורים רגש של "שליחות משיחית".

כמו כן אם פאלק מאמין שישראל בהחלט זוממת לרצוח את אותה הפלשתינים, הינו יהיה רצוי להודות אשר ממנו נשאה בכל זאת הרוח לארץ רחוקה מכאן, קרוב לודאי שישראל הרצחנית הינה מסתפקת באופן זה, וממש לא הגיעה בעקבותיהם בשביל לפטור את אותם הבריאה מרעה חולה. עקב כך אנו צריכים למחות בעניין דבריו: מפני ש השקר הרגיל במשוואה, ולא כיווני שישראל זאת אזור מהדירה החדשה. זכויות אף אחד לא נדרשות להישמר ומעשי רצח יחד עם צריכים להיות מה מפלצתי, נוני לא רצוי לבחור אותם לשואה. בדיקה הנדסית אחד מתעלמת מעוצמתו הנקרא משהו שטני לדוגמא הנאציזם: בשואה, תכשירי הנשק החשוב ביותר נעשה העניין שהניע במדינה.