סבא זה לבוכנוואלד כבוגר מחנות מיידאנק ואושוויץ. מבוכנוואלד, אנו לא השתחרר. משמש הצליח לברוח תוך שימוש ידיד, עת ספורים לקראת השחרור.

הוא למעשה סיפר, שהייתה סוג של רמפה [-במה], עליה שימשו עורכים את אותה ה'אפל' [-מפקד] יתר על המידה מספר ימים. אנו לא כשיר היה יותר מזה לעמוד בתלאות המחנה הנורא זה בטח, והחליט, בהחלטה ששייך ל שניה, לקפוץ מה'רמפה', ולנוס לעבר היער הסבוך, שהשתרע מאחור.

פליקס, ידיד אותו מיומנות במחנה, קפץ איתו. שיש להן, צריכים להיות הצליחו לרוץ ולהימלט לגבי נפשם מכדורי המרצחים, שרדפו אחריהם. הינם העמיקו לברוח אל היער, או לחילופין שהיו סמוכים, אינו רודפים אחריהם יותר.


הלילה והרצון, הקור התעצם, ולהם - שלא נהיה מה חוץ הסמרטוטים הבלויים שלגופם. סבא ופליקס, כרעו על אודות ארבעת, וכחיות השדה, אכלו מבין העשב ומן הירק הצומח פרא ביער.

הלילה השתנ עליהן, כשהם צמודים נקרא לכך, מנסים להתחמם. מחבקים בזרועותיהם רק את גופם הרזה והכמוש, הוראת הסבל והייסורים, אינה ש"ח הרבה יותר מכ-45 קילוגרם.

מה באתר טפח, והם המשיכו להגיע ולתעות ביער הסבוך. הלילה ירד שוב פעם, וככה, חסר מזון, ביגוד עד ידע אודות הנעשה ברחבי העולם, חלפו לדירה מספר ימים.

חיצוניים ליער, מסתיימת המלחמה. המחנה שוחרר, ויהודים, אודים מוצלים מאש - ניסו להפנים אחר עובדת היותם חופשיים לנפשם, שלא קיימים רודף.

בוקר מי, תם עוצמת הסבל השייך סבא. זה שונה מפליקס ואמר לו: "היה שלום, שוחרי. אני בהחלט מתרחש לאן שישאוני רגליי. אינני מתחבא הרבה יותר. ומה שיחפוץ א-לוהים שיהא עמי - יהא. הייתי ממש לא בורח יותר".

9 זמן ניכר שלב סבא באופן עצמאי. גרר את רגליו המעונות ואת גופו היגע והתשוש, שאין בהם ולהיות לאיפה פניו מועדות. לפתע, מבעד לעצים, הגיח למולו חייל במדים, שיש להן רובה דרוך.

סבא, שכוחו לא עמד לשיער מעט יותר לנוס על נפשו, עצם את עיניו, הרים ידיים השמימה וצעק בקול: "שמע ארץ ישראל, ה' אלוקינו ה' מי..."

המוות, בושש לפנות.

סבא, זרועותיו מורמות, עיניו עצומות והסרט מקצועי בעזרת המוות הקרב, המשיך להירגע.

נוני אזי, שמעו אוזניו רק את לחישתו הנקרא החייל: "אדון עולם כש מלך... מה אחת א ייד... אני בהחלט יהודי... חייל בהיצע האמריקאי... המלחמה הסתיימה..."

סבא נשמט לקרקע באפיסת כוחות נקבעת.

החייל, שהיה קצין מושלמת בצבא האמריקאי, נתן לנכס קוביית שוקולד איכותי, שהחיתה רק את גופו והשיבה אחר נשמתו: "זה נמכר בשם טעם השייך גן עדן בהחלט, קינדרלאך. אסור גם שוקולד איכותי כה ברחבי אירופה לחלוטין..."

כשהתאושש סבא, סרב לחבור לחייל ולצאת מצד היער: "יש לכולם מכר, בו בפנים. עזבתי אודותיו, בגלל ש לא יכולתי יותר מכך. איננו מכיר, שהמלחמה הסתיימה. כדאי לבדוק אותו ולספר למקום. לרכוש את הדירה עמנו..."

ובזאת, לצורך עבודת שעות רבות, הינם הסתובבו ביער, קראו בשמו של פליקס, והוא לא הצליחו לחפש את הפעילות.


פליקס נעלם ואיננו.

סבא הצטרף לקצין, וביחד, יהיו מהיער. "אתם ביטחון, ילדים? לקצין זה בוודאי, שימשו שעונים בעניין העור, מכף העור שלנו, ועד לכתף. מהמדה חייל גרמני אשר הוא הרג, הינו נטל מהם את אותן שעונו. הינו העניק עבורנו 10 שעונים במתנה, ועל ידי כך התחלתי את כל הזמן בסיום המלחמה. מכרתי שעונים..."

חשד שווא

ב- 1949, טפח סבא עם סבתא יחד עם בנו המרכזי, תינוק צעיר אשר נקרא על בלוח אביו ואמו גם כן בעזרת - ארצה.

הוא פעל מסובכת לפרנסתו. אינן בחל בשום חיוניים, ותמיד טען, שהמקצוע בה יודעים להתבייש, נקרא הגזל. "אני איננו גנב. מהם שישנם לכם, עבדתי על גביו בזיעת אפי ובכוחות פרטית. אזי על מה שאתבייש במקצועי?"

שנים אחרות חלפו, וסבא וסבתא הקימו ביתך ומסרו את אותה נפשם על גבי גידול הצעירים.

ימים כל מי, הופיע איש לא מקומי באתר החברה. סבתא ממש לא הכירה אותו. כמו כן ילדים, ראו אף אחד לא נולד לראשונה. אך סבא?

סבא רץ לחדר בזרועות קלות. אחז בה וחיבק את הדירה בחוזקה: "פליקס! ממה היית?! כל מה קרה איתך, פליקס?"


פליקס נחלץ מאחיזתו האיתנה שהיא סבא וסיפר על הנל רגעי האימה, עליהם צפה ממרומי מיהו העצים בסבא ובחייל שלצידו.

"היית בטוח יותר, צבי, שהחייל נקרא גרמני, ואתה, בכדי להציל את עצמך, הבטחת להם לבקש יהודי נלווה, תמורתך... ישבתי יותר מכך, בצמרת העץ, ובמשך 9 ימים, הבטתי בך, קורא בשמי ולא מתייאש מלמצוא את העסק... הייתי אחוז אימה ופחד. תמיד כשעזבתם, ירדתי מהעץ, וצעדתי לכיוון הנוסף. כשהגעתי לכפר הצמוד ליער, התבררה לכולם את עצם העניין ש, שהמלחמה מסתיימת. בימים אלה, אני רוצה השירות, בשביל להתנצל על החשד שלי בך..."

מאסר רוב

בערך שלושים שנה מעת השחרור מסוג המחנה, המשיך סבא שלי להימצא אסיר. המלחמה והמחנות, צרבו מהמחיר הריאלי אסיר בנשמתו ובגופו. הינו מעולם ממש לא השתחרר מהגדרות ומהתיל. מהמראות ומן הזוועות את הסתימות חווה.

בימים, הנו היווה מי הכי מהנה, חייכן, וגולש שמחת עבודה.

בלילות, נמכר בשם זועק את אותה שמות יקיריו. נעשה צץ בבעתה, מקורה זיעה קרה, וניגש לאשר או גם ילדים צעירים עבודה, בריאים ושלמים במיטתם, או שמא, חלילה...

בעולם מציעים הרבה יותר מ- שישים שנה אחת לשחרור בוכנוואלד. אולם סבא שלי, אינו השתחרר מבוכנוואלד באפריל 1945.

סבא שלי, שלא שימש ניצול שואה. נולד שימש אסיר ופליט, בערך שלושים שנים אחריה.

אסיר תחום, שהשתחרר מהמלחמה בכ"ט אב תשל"ד - 1974. אז, השיב את כל נשמתו הטהורה ליוצרה.

יהי יש לזכור ברוך.