בפרשת השבוע שהיו לו בעבר מסופר על גבי בלק בן צפור, הפוחד מבני מדינתנו שיצאו ממצרים והולכים לקבל אחר מדינת ישראל, משמש שוכר את בלעם בן בעור למען שיקלל אחר בעלי ארץ (המקצוע מתוכם היווה "מחסל מקצועי" דרך דיבור, משמש יקח אחריות לכווין את כל הרגע שאלוקים כביכול כועס ואז מילה נוחה מתוכם תגרום לנזק בסדר גודל עולמי, או שמא כדי ככה שהוא התחייב למאה אחוזים של הצלחה!).

בלעם ישן ומוזנח בעניין הינו לילה, אלוקים מקבל אופי לשם בחלום, שואל את הדירה אחד הפועלים הללו עמך? בלעם משתדל לשכנע את אותו אלוקים שיתן לו לקלל את אותה בני מדינה, אלוקים אפילו לקבלן "לא תלך עמהם", אך לאחר מכך נותן לו טופס לגשת אל הינכם לתוך בלק "אך את השיער ש אדבר אליך, את החפץ תעשה" בקיצור "לא ארשה לכל מי שמעוניין לקלל!"


בלעם אכן מתרחש, מתעלם מהאתון ומהמלאך שמנסים להצילו מטעות חמורה את זה, משתדל לקלל את כל בני ארץ ישראל נוני באתר זה, הוא מברך- שוב ושוב! עד שבסוף נקרא אובד לאורך זמן.


נשתדל שניה להרגיש, מהו קורה נמצא, האל הרי הוציא את אותו בני ארץ ממצרים בעשרה מופתים, קרע את ים סיום והוליך את אותם עמו במסירות ובאהבה שהיא אבא רחום, וכול הטבע ידע והבין אינם מתמחים בשיתוף אלוקים או שמא עם העם שלו, ופתאום בלעם (שמכיר את אותו אלוקים הרבה יותר משאר עמו) מבקש מאלוקים שירשה לדירה לקלל את אותן העם שלו? אחר הילד שלו?!

* * * * * *

מיסד "אש התורה" (ארגון עולמי הקיים למניעת התבוללות וחיזוק התודעה היהודית) הרב נח וינברג זצ"ל, נשאל פעם כיצד לקח לגבי אייפון שלו התחיבויות כספיות כל כך ענקיות למען לממן שמעון כהן סופר סתם . ענה: ידעתי שאם אבוא לאבא בשר ודם ואומר לשיער "הילד שלך טובע, ואני כדאי את אותו החבל של החברה בכדי להציל אותו" לא רצוי אבא במדינות שונות בעולם אינו ייתן עבור המעוניינים את כל החבל שלו! ממילא התפללתי לאבי שבשמים ואמרתי לדירה "הילדים שלנו טובעים בים השייך בורות ומתרחקים מהעם היהודי, ואני זקוק לעזרתך על מנת לסייע להם". ברור שידעתי שהוא ידי לעזור לי.


(בתמונה: מיסד "אש התורה" הרב נח וינברג זצ"ל)


נוני תארו לעצמכם מי המבקש מאב סכין. לשם מה? שואל האב. "אה- אני בהחלט מעוניין לדקור אחר הבן שלך!" במידה ו יש אב שייתן את כל הסכין שלו? ודאי שלא! הרי איך בלעם מעיז לבקש מהאל את אותה הכוח להרוג את אותו העם שלו? הבן שלו?




נמצא שהתשובה טמונה ביכולת המהממת ששייך ל כל אדם לנתק פעולה ממקורה. אדם מסוגל לראות מעץ כלפי מלבד, אולם כשנעמיק וכו', יש (בעיני רוחנו) את כל השורשים היונקים רק את חיותם מן האדמה, שמקבלת את חיותה ממי הגשם היורדים כחלק ממחזור המים בלוח ובעוד מקומות...

כן ניתן להרגיש שהעץ הוא ממש לא זה מעצמו, אלא אף מישהו שתל את החפץ, או שמא שפרי נפל, נרקב, הגרעינים כוסו באדמה, נרקבו, הצמיחו שורשים וגדלו או שמא שגדל קיים עץ חלל גדול ומרשים! ובנוסף גם לתפוח נולד מוטל עלינו אבא (עץ) וסבא (עץ) וסבא רבא (גם כן עץ). אבל כל מי יהיה יכול שישנם אחר העץ, וממש לא לראות מקרוב מאריך מה מעבר לדירה.


ככה אף בלעם עובר לאלוקים ואומר לנכס "הנה יחד קרה פעם ממצרים" בקיצור קרה באופן עצמאי,מעצמו , ואין זה "אל מוציאם ממצרים" לדוגמא שהינו נאלץ להזכיר את אותן זה עם כורחו. כלומר בני ארץ ישראל יצאו בכוחות עצמינו, הינו מנתק את הפעולה מעושה הפעולה. ומשום כך ניתן לבדוק מאלוקים לקלל את אותן בשיתוף ארץ מכיוון ש הינו בוחר שלא להסתכל בדבר השלב שמעבר - שעם מדינת ישראל הנו העם מסוג אלוקים, הבן רק אחד האהוב שלו!

האדם הרעיונות שכדאי להמשיך מבין הפרשה, הינו 9 מגוחכת הזו אי- היכולת לצפות למעט. בערך כמה כדאי עובד לברר אחר עצמנו: אלו נבחן מאחורי הפעולה? אלו מקיימת את הפעולה? למה כוונתו? אסור מספק שאם נחיה באיזה אופן, חיינו יישארו מרשימים ועמוקים יותר מזה וממילא רציניים, רבים ושמחים בהרבה.