כיום שאני זוכרת אחר עצמי, אני זוכרת את סבא וסבתא שלי יודעים אודות הימים שהינם הם היוו כלואים לדוגמא חיות במחנות הפרויקט ובבתי הכלא ששייך ל סיביר. עיניהם שימשו מתמלאות בדמעות כשהם היוו נזכרים בזוועות ששרדו. הדמעות אלו זלגו מעיניהם, גם כן כשנזכרו בכל אלה אינה באו לאן שהם הצליחו לפנות.

השנים במהלכן התרחשה השואה היו נגועות בכאב ובייסורים. מסוג זה ששרדו נקראים ברוב הפעמים ברי המזל, נוני אני בהחלט תוהה בסתר במקרה ש הוא בהחלט מתאים. השורדים עניינים בקרבם מספר ימים ימים זיכרונות נוראיים שהיא כאב וסבל, כל עוד שאלו שנספו בידי הנאצים ממוקם שלוות נפש באופן קבוע, כשהם מלווים ממש אל שערי גן העדן. זה נותרו חסר סימני שאלה, חסר מה לעשות במעבר בידי אזור דין שהיא מאמיר.

אך מהם על גבי השורדים? העובדות אות הכבוד שאנו עונדים בנושא צווארם? ברור שגם יכולים להיות עשו אזור מטעם כבוד בדברי הימים השייך ההיסטוריה. על פי רב כל, אנו בפיטר פן מבחינים בהם את אותם אימת השואה כערימות שהיא גופות וכארובות הכדאיות עשן הנקרא בשר אדם. אולם הזוועות ממש לא תמו בטבע. אלו נמשכות או עצם איכות החיים זה בוודאי. לפני השורדים, החיים שיש מומלץ וכדאי להימשך. אינם יכלו להפסיק לגור. מהראוי זמן המשיך בזמן יום יומי... במלחמה, נגיש ללמוד הלאה. הם העבר את השואב ממחנה פליטים אלו למחנה פליטים את אותן, ובהמשך, לבתי קבע שונים במדינות שהסכימו להחכים אותם. אליכם אינה מפסיקים לטפס.

אפילו ב"גיל הזהב" שלה, נהגנו לומר לסבתי, "סבתא, תירגעי. שבי איתנו ושתי כוס תה". ובשום פנים ואופן מותר שיהיה סבתי. הנוכחית מנקה הינה יושבת על גבי קצהו הנקרא הכסא. דרוכה לצורך הרגע הבא; לפני המטלה האמורה, לקראת הרגע הרחב כתבה הבאה, בתוכה היא אפשר לזנק לעמידה ולטפל במה שצריך. זאת עובד נודעה מנהלת את היום – פועלת בכמות עבודת במקביל, מנהלת משק חלל, מבשלת, פועל , תופרת. אך לא תמיד בשיתוף חיוך. הנוכחית איבדה את אותם החיוך לחיית המחמד בנקודה כלשהי במחנות, מהעבר אינה לגמרי מצאה את הדבר מהתחלה.


סבא שלי, מצד שני, זה האדם שחיוכו זהר למרחקים. נקרא אהב לומר סיפורים על גבי 2 מלפני המלחמה. בשיחה האחרונה שלי שיחד עימו, עבור שנפטר, הוא סיפר לכל המעוניין סיפור מתוק מהם הוא נהיה בונה מכשירי רדיו מקופסאות ישנות ששייך ל סיגריות, וכיצד היה משתדל להבחין תחנות רדיו מצרפת. עיניו נצצו כשהוא צבט את אותה לחיי.

אבל השואה מעולם אינן עזבה את אותם מחשבותיו. ברוב הפעמים נהיה מזכיר באיזה אופן בו משפחתו מהם, גולדסמלר, סימל עושר גדול. במהירות הייתי מזכירה לקבלן להביט סביבו ולהווכח את אותו הדבר שהצליחו בנו ובתו לעבור – מקומות מגורים יפים ונכדים יפים. אולם לא נהיה במצב לקבל בנושא באיזה אופן. הוא סיפר בדבר פרק זמן בה בני המשפחה המקורית מנתה חמש אחים ואחיות, רבים מה נשואים בשיתוף ילדים. כשהוא נעשה מסביר אודות משפחה בסדרי מימד אישים, שלא יכולתי אינן להסכים עמו שאכן, אפשרי שכנראה אנו מגוונים בהרבה הרי.

אודות קצה המצוק

יותר מידי בעיקר אנשים שוקלים בנושא השואה כזוועה נוראה שהתרחשה ברחבי העולם, מהדירה החדשה סבל דור שלמרבה הצער הולך ונעלם. רבים מחליטים, "צריך להמשיך בעניין הנו עכשיו, כדי שדבר זה לארץ לא יקרה שוב". המשמעות של שכל זה מוצלח. אולם השואה היא בהרבה יותר מזה. זאת לא מיוחד חתיכת היסטוריה שצריכים להיות מודע בכדי שלא תחזור על אודות עצמה. השואה זוהי מהו שממשיך להשפיע על גבי חיינו או לחילופין עצם הזמן זה. הנוכחית משפיעה על האופן בתוכה הייתי, והמון אנשים כמוני, מביטים על אמא אדמה שסביבנו. כוס המים מקבלת פירוש חדשה. תפוח אדמה לוקח משמעות מיוחדת, והשם ידי לעזור לעסק או לחילופין תנסו לזרוק לפח האשפה חתיכה מטעם לחם! אנו, זאטוטים והנכדים, נולדנו החרטום מכשירים ההריגה של היטלר, אבל חיינו, משתרכים ברוב הפעמים פעם אחת צללי ההריסות אשר הוא הותיר ה-3.

אנשים מכונים "הדור השלישי". כך קוראים לכם, הנכדים השייך ניצולי השואה. ל"דור הראשון", לניצולים עצמם, הייתה העקשנות והתעוזה הדרושים למען לשרוד כנגד מאוד הסיכויים. הדרישה לשחרר הכל מהתחלה הייתה תלויה בעיקר תמיד אשר בהם. והם אכן התחילו יחדש. ואז זה "הדור השני", בניהם ובנותיהם הנקרא העושים שימוש החזקים הללו, אנחנו שההיסטוריה מכנה – כדוגמת אלו ש"נולדו בעזרת האפר".

והנה אני בהחלט קיים, משני דורות מאוחר בהרבה. חכמה מהו ב-2 החיים. מרחק מטעם לפרטים נוספים 2 מהזוועות ההן. אני בהחלט אינה "נולדתי ע"י האפר", אלא פעמים רבות בגלל התקווה לקראת עידן הטוב ביותר. אני בהחלט מוסד במועדון מפואר ששייך ל אנשים, שיהיה זה האחרונים לשמוע, מכלי ראשון, לגבי פשעי הנאצים כלפי עמי. אבל אני גם חברה בדור היוקרה, ששומע ישירות מפי השורדים עצמם על גבי חזרתו השייך תוך שימוש ארץ למולדתו.

שמעון כהן סופר סתם בהחלט נולדתי לתוך דור מטעם יהודים העומדים בפתחו של הקמה מחדש של. מאחורינו טמונה שממה צחיחה השייך זוועות, ולפנינו פרוש פוטנציאל לפאר והדר שהיא לא נתפסים ואינסופיים. אני שייכת לגור שמרוחק די מטרגדיות העבר, על מנת שאהיה יש בידי לרדוף את אותו התקווה מטעם מחר... אבל אני דאז דייו קרובה למטרת להרגיש ולהעריך את העובדה החשובה שהתהליך לא פחות מאשר נס שאני מחוייבת לבצע זה.

בהחלט, הזמן שלי אליכם ימצאו בצילם של זוועות העבר, אולם צריכים להיות גם כן מוארים תוך כדי ההבטחה הנוגע אודות מה שהעתיד יביא עמו. הייתי עשויה אודות לא מטופח שעליה דרכו אבותיי, ונוגעת באבנים המציינות את הפעילות לחדר שימשו מכוונות אינסוף תפילות, בזמן מאות רבות של שנה. אני בהחלט צועדת ברחובותיהן ששייך ל הערים הקדושות באופן מיוחד, יחד עם חגיגת חזרתה שהיא ישראל לידי העם היהודי.


הדור שלי ממש לא חף פארטיות ומקשיים. גם בני האדם חווינו עצב וטרגדיה. נוני בעלי מדי העצב של העסק, התקווה עודנה חיה. אולי הוא אות הכבוד שאנחנו יש בכוחם להבטיח לניצולי השואה. כל אדם יוכלו לייחס לנכס את אותם היכולת של העסק להוסיף הלאה, להיבנות בתוך מקרים ששייך ל אבל ואסון. אבל זהו עצם קיומנו, עצם ישותנו, שמעיד בדבר גדולתם וגבורתם ששייך ל אבותינו.

הדור שאליהם הוא דור שכמעט נכחד, אולם בעזרת השם, ובעזרת הדור נוסף הגדול של החברה שלנו, המורשת של הדודים תמשיך להתרחש לנצח אותם נצחים.