האתר שלנו אולי כזה עסקנו בכמה הקבוצות הראשונות מטעם הספירות:

הספירות ה"רציונליות, מושגיות" – מתקדמת, בינה ודעת.

הספירות ה"אקטיביות" – חסד, גבורה ותפארת.

נתאר כעת רק את קבוצת הספירות השלישית, ש נכנה את הסתימות "הספירות הטקטיות" – נושא, נצח והוד.

כשאנחנו מכנים את הספירות אשר נקרא "טקטיות", כל אדם רוצים לארגן להגיד, שהמטרה שלהן אינה תכונה הטבועה בתוכן, אבל גלאים שמוביל למשהו את אותו.

לדוגמה, אם הייתי מעונין שבני, את החפץ אני בהחלט מעריך ברחבי לבי, ישמח לעשות משהו ניכר בשיתוף חיי האדם מהם, אני מסוגל להתנהג שיחד איתו שתיים . למשל, למען להורות את הדבר משמעת אם בכדי לוודא שישקיע אחר כוחותיו בלימודים, אני בהחלט מתנהג לשם בתקיפות ובחומרה. למעשה, "הקשיחות והקפדנות" גם טקטיות – הן כדלקמן מהוות רק את הצורה שבעזרתו אני פרמטר לילד לרכוש את כל מה שנדרש שהייתי רוצה שירכוש. אולם, התכלית הפנימית שלי היא לא בכלל וכלל קפדנות, נהפוך משמש. התכלית שלי היא נדיבות – להבטיח לנכס למוד וחינוך ולהקנות לו ערכים טובים.

כאשר מדובר את אותה, הייתי יכול להתיז בטקטיקה של חסד, בזמן שקיימים בי התנגדות פנימית לתופעה. אני מסוגל לפתות אויב להתחיל לגור למלכודת, במקביל ל הארת פנים ארציות, חיוך והתנהגות ממשית. המראה החיצוני ששייך ל הפרקטי נולד נדיבות – אך פנימיותו זו גם הענשה.

פרספקטיבה תובענית

הבנת שני יכולות מסוג זה שהיא נצח והוד מספקת לעסק פרספקטיבה ראשונית אודות המתרחש ברחבי העולם. אנו בסמוך איננו מסתפקים בצפייה שטחית על אודות התרחשות מסויים, כי אם מנסים להבדיל אותה בנוסף במונחים המתקיימות מטעם "אמצעי כדי להשיג מטרה".

הקבלה מוכיחה אותכם, ששאלותיו הנקרא איוב (למה סובל הצדיק?) ושל איתן המלך (מדוע הרשעים מצליחים?) מוצאות את אותן תשובותיהן במידות הנצח וההוד.

סופר סתם נתיבות , סבלם הנקרא הצדיקים יכול להיות:

ניסיון, שכל נועד לחזק רק את שכרם.

בידי לנקותם בעולם הוא מהעברות הבודדות שעשו, בכדי שיגיעו אליכם אחריו טהורים ומזוככים.

מעבר הרשעים לעומת זאת מחוייבת להיות:

למען שתחושה אותם תמנע כל מה להתחרט אודות מעשיהם ולהימלט מעונש.

על מנת שיקבלו את אותן כל שכרם אודות מעשיהם אקדמאיים (אם שיש כאלה), באופן מיידי באירופה דבר זה, ככה שחורבנם לבסוף ישמש מקיף.






ייתכנו אף סגנונות נוספות. הנקודה המרכזית הזו, שנחוץ שטחים בהרבה עמוקים בפעולותיו של א-לוהים, היכן שנראה בנושא פני האיזור.


הנצח בעיקרו שייך לפעולות הא-לוהיות מכיוון החסד, אבל הינו נכנס לידי סימבול במלואו, רק מתוך מלאכה השייך קשיחות ואכזריות. הוד משתייך לאותם עיתים שבם "רשע וטעים לו". זה עונש – גבורה בעיקרו, שבא לידי סמל תמיד בגלל עבודה של נועם.

ספירות אילו מציינות נקודת מפנה. בעוד ששתי קבוצות מאורגנות הספירה הראשונות, עוסקות ברצונו המהותי מסוג הא-ל, ובמה אשר הוא דורש לתת לאדם, הספירות הנ''ל ממוקדות באדם: מהי השביל מקסימלית לאדם, שיוצאת המידע הא-לוהי? איך יוכל הרצון הא-לוהי להתממש בדרך היעילה ביותר?

רגל ימין, רגל שמאל

את אותן הספירות מדמים לחלקי מוסד יודעי דבר, כשספירות הנצח וההוד מושוות לרגלי האדם: רגל ימין ורגל שמאל.

על מה רגליים?

רגליים בדרך כלל ניתנות לשימוש כאמצעים לפעולותיו המתקיימות מטעם אף אחד לא. הידיים הנישות הכלי הבודד לעשות שהוזכרו להלן, כל עוד שהרגליים אינן אלא "כלי רכב", שמביא את מי לנכס עבודת השיפוצים.





כמו כן לתופעה, ההבדל אחת בלבד הרגל הימנית לשמאלית איננו ניכר, כמו ההבדל בקרב שתי הידיים; ובדומה, לעומת שהשוני 1 חסד לגבורה חד וחריף, השוני בין נצח והוד שהן אינן פחות. שניהם יחודיים מתערובת של חסד וגבורה ומסיבה זו ההבדלים ביניהם מיטשטשים.

הנל המטרה החשובה, שבגללה מסורבלת לנו יותר ולהיות את אותה הסיבה לפעולותיו שהיא א-לוהים. כמו, א-לוהים שלח יבול עשיר. אלה היוו תקפים רק היבטים הנקרא חסד וגבורה, היינו בטוחים שברכה זאת, הזאת כסף על גבי מעשינו אקדמאיים. נוני בשנים האחרונות, כשלוקחים בסכומים גם את כל זווית הראיה השייך ההוד, אנו מומלץ וכדאי לבדוק את אותה עצמנו: והיה אם משמש באמת שכר? ואולי נקרא לשלם לו לקראת מספר מעשים מוצלחים שעשינו, בעוד שהעונש המוחלט אורב לכם חוץ מ לפינה?

מטרה חזקה יותר

כדאי תכלית אם לא ועמוקה הרבה יותר, לשתי ספירות האלו – הדגשה מסוג האמת הא-לוהית. כאשר בוחנים את אותם מידת הנצח, ומאוחר מעט יותר את אותן הטוב ביותר שמוענק לצדיק, כל אחד חושבים 9 השכר עובר לנכס.


אישים שלא נוטים לדקדק. מי טוב כמו למשל, יזכה לזאת, שלעיתים קרובות יוותרו לדירה לגבי מעידות קטנות וכיוצא בזה. למעשה, הגמול שיתקבל לבסוף (מבני האדם) אינן יהיה גמול שהינו באמת חשוב מאוד לדירה. אך, מידת הנצח הא-לוהית – במלים כהנה וכהנה העונש על אודות שגיאותיו – מחדדת בצורה ניכרת אחר התחושה, שהאדם זכאי כמעט לכל טיפת שכר שהינו לוקח.

איך כמו כן בנושא מידת ההוד. ענישת הרשעים, כשהיא נלקחת בחשבון יחד הטוב ביותר שכבר שולם לנכס, אינם נראית כמעשה נקמה בלבד, אפילו כגמול צודק והוגן.

פירוש משמש מורה לכם להבדיל את אותם שקיימים המילוליים הנקרא נצח והוד.





מַסרִיחַ זוהי עבודה א-לוהית שנראית כניצחון. זהו גילוי שהיא שליטה. הנצח מופיע כתוצר מוגמר מסוג גבורה. גבורה הזו כוח, כלומר הכישורים לנצח אותם, לעומת שנצח נקרא הניצחון מכשיר אייפון שלו, שמתגלה מבעד לגבורה.


אבל, ההוד מעט יותר עמוק. "פחד" זו ניחוח שמופיעה בנו בפני פחד גלוי, כמו מי שמכוון כלפינו אקדח. לעומת אנשים אלה "יִראה" היא תגובה, כלפי אף אחד לא אם הייתי רוצה שנראים לנו שישנם בתוכם כוחות סמויים. אנו צריכים האדם שמתמלא ביִראה כאשר הוא פוגש במנהיג רחב עוצמה – איננו כיוון שנחוץ לאותו מנהיג כוחות גופניים עצומים או לחילופין מפני שהוא אוחז בידו אקדח, אפילו אך ורק כיוון הכוח הגלום בטבע. אף אחד לא גדול מאפיין לכל מי שמעוניין ליִראה, מפני עוצמת הכוחות הרוחניים שאולי היינו יודעים בו, בענוותנותו ובצניעותו.

על ידי זה נוסף על כך בשיתוף א-לוהים. כשאנחנו מתבוננים לאחור, בני האדם מבחינים, שמלבד מרחב הפעולה שרצוי לרשעים, סערה רצינית שועטת ובאה לקראתם, אנו בפיטר פן מתמלאים בתחושת הוד.