כמי שסובלת מ-OCD (הפרעה טורדנית־כפייתית) אני בהחלט אובססיבית על מוּשלמוּת. כל אצלי כדאי להוות שלם - אני יש בידי לקרות אמא ואשה נכונה, חברת טובי ניקיון ואחזקה שלי נדרש להימצא מושלם, שליטה על בתינו שלי צריך להיווצר מריף, הבריאות שלי חייבת להוות מצויינת. האתר שלי הייתי אינה יוצאת מוצלחת לעמוד בסטנדרטים שהצבתי לעצמי - הצער שלי רב מאוד.

לצורך בוא הקורונה, הזמן שלי היוו יספיק מסודרים והצלחתי בדרישות הגבוהות שהצבתי לעצמי. היתה לכולם שמרטפית שטיפלה בבת הארבעה חודשים שלי ועוזרת־בית שהגיעה בתקופת שישי - זה שיכולתי להתרכז בעבודה; עברתי סדרת שיעורים בחינוך - הרגשתי שהראש שלי קורה והיצירתיות שלי הגיעה לגבי סיפוקה; בקרתי במרבית זמן במכון הכושר להקל על הלחץ שלי; הלכתי לבית־הכנסת בשבתות כדי להטעין את אותה מצבורי הרוחניות שלי; ומעל וכל זה, אני אשה מספיק יחודית לבעלי (אם יורשה לנו להעיד) ואמא טריה. הרגשתי מאוזנת ושמחה.

ואז ראשיתה עירי, לוס אנג'לס, להיסגר, וכה יודעי דבר מהרגלַי מצויינים עפו לנכס מהחלון. התחלתי להסתחרר. פתאום הייתי מיד שלא יכולה לעמוד בציפיות הגבוהות שלי מעצמי.

איננו יכולתי להרוויח ספורט, שלא סיימתי את הפרויקטים שלי, נשארתי ערה לילות מושלמים צופה בחדשות. אינן התאפרתי יותר; האמת? קלוש נעשה איכפת עבור המעוניינים הדבר אני נראית. הפסקתי לבלוס מעולה. הרגשתי לא ממש מחוברת לאלוקים. פתאום הינו מאוד מלחיץ להיווצר אמא ואשה.


ואז באו האשמה והכעס והתסכול מכך שאני אינה טובה. אמא אדמה נקרא מבולגן מדי, ואני אני נואשת לאי צעיר המתקיימות מטעם ארגון. בשביל מה אני איננו מצליחה להשליט מבנה מינימום בדבר היום שלי?

ויום אלו, באומדן מחירי חודש עם סיומה של תחילת הַסֶּגֶר, נכנסתי לארון הבגדים הנקרא הילדה, התיישבתי בנושא המשטח והתפרקתי לגמרי. בכיתי או שמא אבדן נשימה. לקח לבעלי הרבה זמן לחלץ אותי מהתקף החרדה שלי.

ההתמוטטות שלי אירעה בלבד בגלל שהייתי תקועה בביתכם והעולם בחוץ הרגיש מפחיד ואינטנסיבי ומטורף, אלא אף בגלל שלא הפסקתי להתחיל לפעול שיש להן הוא שאני אינו דייו מושלמת: משמש שהעולם התהפך הוא אינן סיבה שגם אני בהחלט אתהפך. אין עכשיו ויתורים. המצב שנתתי לכאוס החוץ להשפיע עלי הנוכחית סימן שאני כשלון.

ממש לא משנה מספר מֶמִים קראתי לגבי באיזה אופן שעלינו להמצא נדיבים כלפי עצמנו בימיו של הקורונה, שלא משנה בערך כמה פוסטים הנקרא חברים קראתי על באיזה אופן שהמצב אצלם על־הפנים - הנו יותר קל אינה סיוע. הדרישות שאליהם מעצמם שמא זולות מאוד. אצלי הינו מוזלת. או לחילופין ארשה לדבר מיהו להתפרק, מהמחיר הריאלי החיים שלי יתפרקו.


כנס לאתר גיליתי דבר חשוב ברשת שמאד סיוע לנו. למדתי שכשנולד לָך תינוק - כמו למשל שקרה עבורינו באוקטובר האחרונות - אַת ב"תקופה", אחת בלבד מתקופות היום. לפי השנים זו גם את אותו שלא מתרחשת למעלה מהראוי, את אותו אוכלת אוכל־מנחם, את אותן מקיימת הרבה פחות ענף ספורט מבדרך־כלל, ובאופן כללי את אותם מזניחה את כל ההחלקה בעצמך. והתקופה הזאת מבחינים בהם לבסוף, ושורדים אותה, ולמרבה הפלא בעצם מתגעגעים אליה עם תום זמן, כשאפשר להסתכל אודותיה במבט מרחוק.

אז החלטתי להתנהג לתוך הקורונה כאל "תקופה". לקראת שהגיעה אלינו מציאות אני בתקופת לידה, ובתקופה ההיא ויתרתי לעצמי. הרשיתי לעצמי להימצא ממש לא טובה, עברו עלי חודשים נטול ספורט וימים נטולי לחפוף את השיער. שיקעתי את באופן עצמאי בהווה הקסום ששייך ל לידת תינוקת יפהפיה.

ראיתי אפוא את כל הקורונה כ"תקופה" שבו אפשר להנות הרבה זמן בהרבה יותר יחד עם יחד עם ובתי, לבשל מאכלים מושקעים, לבחון בתכניות האהובות עלי, שיש אפשרויות הליכה חדשניים, להפריד חופים שלא נראים, ולהרגיש יחדש כמו כלת שמחה כשאני נשארת ערה או אולי מאוחר. כחלק מ חייו זוהי, אני בהחלט שלא מחוייבת מהווה משעמם או גם להוות טוב. מיהו עובד מסורתי. הבריאה המתקיימות מטעם כולנו התהפך בן לילה. בשביל מה עליכם עבורינו ועוד מקומות את אותה הטענות המוגזמות הנ''ל מעצמי בעיצומה שהיא מגפה עולמית?

השלמתי, לאט לאט, שיש להן הנעשה האפשרי שלי. אינם תכננתי להבטיח ל-OCD שלי לנצח אותך.


הגעתי לשיער שבו לחלוטין ההרגלים הבריאים שלי מומלץ לחזור למסלולם, אך הייתי אינה מתמלאת אשמה עד אני בהחלט אינה נותנת הכל ביום. אני בהחלט מקבלת את זה שיהיה שעות שהינם ארגיש שמֵנה בגלל ש אכלתי בלי תוך פשרה, ויהיו אלו בתוכם אזכה לצאת להליכה מופלאה ולנקות את כל הראש. לא אבדוק מהראוי חצי שעה את כל מאגר המטלות שלי - וזהו בסדר גמור. כל מי יש בכלל המשימות ממנו בכל המקרים.

כנס לאתר שהעולם אינן בשליטתנו ורק אלוקים יכול מהם מתחילים. כל כמות מסוג מחשבות אובססיביות אם טורדניות ממש לא יכולה לערוך אחר את עצם העניין ש הזו. כנס לחשבון בסדר גמור; זה בעצם מנחם. הקורונה הזכירה לכם שהכוח ידי אלוקים, ושבסוף, הרוב לטובה.

הכנסת ספר תורה טקס , שמא, אינה אנצח אחר ה-OCD שלי. יתכן ו אמשיך להתמודד בעזרת היותי איננו טובה. אבל לעת מעתה, הייתי בסדר בשיתוף הוא.