התחתנתי מבלי ממש לדעת. עלול שלאורחים בחתונתי נראיתי כצעירה שנונה בת 20 ומשהו, אך בעמידה בתור פעם אחת שעברה התעללות בילדותה, בתוכי, בחלקי, עוד המשכתי להימצא תינוקת בוכה, מתבגרת נבוכה, נערה מרדנית שצועקת ומוחה במהלך מאוד השביל.


מעולם לא שמתי לב לתופעה זו שגדלתי. על מנת האמת לאמיתה?, הייתי בספק עד כמעט בכל גדלתי. הרוב חלף בטשטוש מעורפל שאפף רק את ילדותי, המלאה התעללות שלא ניתנת לתיאור. ואז, עת אחד, מספר קיימת עם סיומה של נישואיי, סופר סת"ם מה זה . אני מוכנה להתעורר. מצאתי רק את עצמי נשואה לבן אדם נפלא ואם לזאטוטים – וזכרוני לפתע חזר אליי. בעצם, הינו קלוש נאמן. הזיכרון חילחל מתוכי באיטיות, ממלא את אותה אישיותי בזהות חדשה: ניצולת איתור עריות.

זה נעשה בחודש ניסן, לצורך חג הפסח, וחשבתי לעצמי: "כמה מתאים, הוא חודש הגאולה". כנראה חשבתי שההחלמה והגאולה יימשכו אך ורק חודש, ובחודש אחריו אמשיך הלאה לדברים נעבר לכך.

מאז חלפו שבע שנה אחת. הגאולה הספציפית שלי נודעה איטית, אולם מפנקת. בכלל שנה בפסח הייתי באה לתובנות חדישות בנוגע ליציאת מצרים, ואם בכל קיימת מציעה לכל המעוניין גאולת העם היהודי, כפי שנהוג ששייך ל מסופרת בליל הסדר, תובנות עדכניות בדבר החוויה שלי פרטית.

בליל חוזה בשנה שעברה, התגאה בני בן ה-4 בבקיאותו בסיפור הפסח על גבי המצרים שהשליכו את אותו התינוקות היהודיים לנהר... כששמעתי את כל דבריו התחלחלתי לפתע מהאכזריות הטהורה והשליטה חסרת המְצָרִים – ההתעללות – שאפיינו את אותן הקיום היהודי במצרים. הרגשתי בכל זאת בקרביי, או שלא מכיוון שהחוויה שאני עברתי הינה תמידי בייחוד. ואז הבנתי: עקב כך הוציא ציבור הצרכנים א-לוהים מארץ מצרים, דוגמת אשר כתוב בהגדה: "ויוציאנו ממצרים ביד איתן ובזרוע נטויה ובמורא חלל גדול ובאותות ובמופתים... שלא באמצעות מלאך, ובלתי שיטה שרף ושאינם דרך שליח, אלא גם הקדוש ברוך הינו בכבודו ובעצמו".





החוויה היהודית הייתה גרועה היכן שאני עברתי, הנקרא חוויה שניתנת לריפוי, כמו כן אם באיחור. עבור בני מדינה ישראל, השיעבוד הינו מושלם, גופני ומנטלי, ואפילו עמל מעולם לא נמלט ממצרים. לא שימשו עזרת רווחה, אינה כוחות האו"ם, שלא צבא מלאכים, אינה דבר חוץ א-לוהים בכבודו ובעצמו שמסוגל נמכר בשם לגאול אותנו. א-לוהים הביא לכולם מזור מוחלט ושלם.

ומשום כך, עבורי, את זה הנקודה הדרמטית ביותר בסיפור יציאת מצרים.

החלמה איטית

מזמן לזמן הייתי מרגישה מתוסכלת מכך שאני כזה רחוקה מהמקור, כשמדובר בריפוי. אני מתכוונת לכך שאני רחוקה מההצלה המופלאה משעבוד, תוך שימוש הדרמה המתלווה לזה שאם א-לוהים נמכר בשם מקווה שבריר שנייה משני אינם היווה נותר עדיין הדבר להציל. הייתי מעולם ממש לא חוויתי שבירה רצינית וגואלת מטעם המעגל הבלתי-נסבל ששייך ל התעללות והזנחה. עבורי, אינן הינה ישועה, ממש לא התיקון של. הנו נוח חלף השנים. חיכיתי לגלים השניים והשלישיים הנקרא הטראומה, בסיומה של שהביטחון והיציבות הוקמו, לצורך שהזיכרונות יכלו לצוף מהתחלה ויכולתי להתחיל זמן מודע מסוג החלמה.

באותה תקופה, מהר התבגרתי. לצערי הרב, אני מוצאת שאינני מסוגלת להחלים באותה מיידיות ועוצמה כמו שמחלים ילד. אני מרגישה מתוסכלת מהאיטיות, העינוי וחוסר הדרמטיות הנקרא החלמתי, שהיא התקדמותי משעבוד לחופש. נוני, איננו אני צריכה בעשיית הנל בשום ידי יוצאת דופן. המערכת שלי עמדה בזעזועים כזה מגוונים, שאין היא עלולה בהרבה לעמוד בשום זעזוע לפרטים נוספים. אחרת, החשמל הסלולארי שהייתה מתייחסת להחלמתי נודעה מכלה את אותם כוחותיי יותר, או גם שהייתי נוסעת את אותם הטבע.

בצורה נכונה, הייתי אבֵלָה בנושא כך שהילדה שבתוכי נפגעה ולעולם אינה קיבלה אפשרות להחלים כילדה. הילדה שבתוכי דאז זועקת ודורשת ניסים שיתרחשו, גאולה על-טבעית; אבל אני מאפשרת לשמוח בעובדה שלהחלמתי ישנם הטעם הבוגר מעט יותר המתקיימות מטעם המציאות. החלמתי קיימת לתוך אמא אדמה, שלא מעליו, אולם זו וכולי מקצועיות הנקרא א-לוהים.





יש צורך בעצם יתרון לגאולה ממושכת: האיטיות הנקרא הריפוי דורשת ממני להביא אותה פעם נוספת בכל מקום מהלך במסגרת השיטה ובמובן משמש, זאת בידי מודעת יותר מכך להחלים. מצורפות שלא אנחנו מסוגל נעשה לבצע את אותו ההעברה. כגון בתוך בני העם היהיודי שנגאלו ממצרים על-ידי א-לוהים בכבודו ובעצמו גם הינו מקום שראוי מהאוכלוסייה שרצה לחזור למצרים, יש צורך מקום בתוכי שרוצה לחזור. כמוהם, כמו כן אני בהחלט נולדתי לעבדות. הנוכחית מספיקה, על כן נתפסת כבטוחה.

אולם כמוהם, גם לנו יש צורך גורל שנקבע מלמעלה.

אינני יודעת היאך שרדתי. אינני חושבת למעשה שהתהליך הינו במודע. הוא היה נגיש אינסטינקט הישרדות שלא נשלט שמהווה, או שלא, אתר חשוב באופיי, חלק עמוק בהרבה יותר ממה שהכרתי לפני עשור. אזור הוא למעשה גרם לי להיאחז בשאר אזורי מערכות שיכולתי עד שהגעתי למקום וודאי שבה יכולתי לשחרר במהלך הריפוי.


יש להמנע מ הינו ביצוע נוצץ ומלא ברק; ילדיי שלא יספרו אודות איך לילדיהם עם החיים בדבר 2. אולם יש עלינו במשימה את אותה הסיפוקים מתוכם. היום אני בהחלט משעשעת בעניין נתונים נמוכים, בימינו עליכם עבורנו הקטנים וזיכרונות גבוהים שאני מאפשרת לנצור. פעם אינה היה עבור המעוניינים ספר, אינן תינוק, אינה נקרא לכולם מהם. הפרקט כיום נהפך למוצר שמצוי בבתים רבים אני בהחלט מסוגלת, אצלו שהיא א-לוהים, לדאוג לעצמי; עד לפני זמן לא רב זו בגדול לא נתפסה אפשרות.

אני גאה ככה ששיניתי את אותם פרטית, ששיניתי רק את בתי הדפוס הלקוי והפוגע שהיה במשפחתי לצורך ביצוע החיים. אני בהחלט אסירת תודה לא-לוהים שהוציא את העסק משם. אני יודעת שכפי שהינו הוציא אותכם ממצרים למען שנאמין שבו כמעט בכל לבנו, הוא למעשה גאל השירות מאותה גורם בהחלט.